ארזתם לבד?

כשאנחנו חושבים על טיול, המחשבה הראשונה שעולה אצל רובנו זה יעד אקזוטי אי שם בעולם, או טיול מהנה במיוחד שחווינו. כשהתחלתי לאמן אנשים, הרגשתי בכל פעם, שאני יוצאת איתם לטיול, למסע. לא ליעד אקזוטי בעולם, אלא טיול מהנה ומרגש לא פחות, לעצמינו, לחלומות שלנו.

כשאתם יוצאים לטיול, האם יש לכם תוכנית מסע מתוכננת לפרטים? יודעים בדיוק לאן אתם נוסעים, לכמה זמן? או אולי יש לכם רק יעד ראשוני, ואין תוכנית מוגדרת, ואתם מתכוונים לחוות ולזרום עם מה שיהיה?

אלו המתכננים רוצים לנצל את הזמן, להספיק כמה שיותר, לבוא מוכנים כדי לא לפספס מקומות, לא לבזבז את הזמן על חיפושים במהלך הטיול.

אלו הזורמים עם מה שיהיה, לא רוצים להגביל את עצמם בתוכנית. רוצים לאסוף חוויות, לא חשוב להם לאן בדיוק יגיעו ועם מי, הם יכירו בדרך, יחפשו, יחוו, הם לא ממהרים לשום מקום. נמצאים במסע עם עצמם.

יש כאלה המשלבים בין השניים, מתכננים תוכנית, אך לא נצמדים אליה. עושים שינויים תוך כדי בהתאם לתנאים, למזג אויר, לחוויות שחווים.

הטיול מבחינתי מקביל לתהליך אימון אישי.

יש היודעים בדיוק לאן הם רוצים להגיע ובאים לאימון כדי לעשות תוכנית כיצד להגיע לשם.

יש הבאים לאימון כשהם לא יודעים בדיוק לאן הם רוצים להגיע, הם רק יודעים שהם רוצים שינוי, רוצים לנוע.

האימון האישי מחבר בין השניים. מסע בו מתבוננים על עצמינו, על המציאות שלנו, מה נכון לנו, מה כבר לא, מה מעכב אותנו, ומה החלום שלנו. מה אנחנו צריכים לארוז בתרמיל שיעזור לנו במסע.

לא חשוב מה סגנון הטיול שלכם, העיקר להתחיל לנוע, להתקדם כי "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" (ד"ר סוס).