ציור אינטועוצמת מרתון ציור אינטואיטיבי- חוויה אישית כמדריכה

 

חוזרת מעוד מרתון של ציור אינטואיטיבי, מוצפת ברגשות, בתחושת אושר, מחפשת מילים לבטא חוויה כל-כך עוצמתית…

המרתון מתקיים בסופי שבוע. סופשבוע של הרבה ציור, של היכרות עם אנשים מדהימים, של המון יצירה, של צחוק ובכי, של כאב ושמחה.

בכל פעם מחדש אני נדהמת מעוצמת החוויה של לגעת באנשים. אנשים שפגשתי לראשונה, ובמפגש הזה עם הציור והמצייר, מתרחש חיבור חזק, ממקום עמוק בתוכי שיוצא החוצה למצייר דרך הנחיה בציור. חיבור שמתרחש ללא מעורבותה של החשיבה הרציונאלית. בלי להבין: למה? ואיך? והחוויה פשוט קורית מעצמה.

בכל פעם אני מתפעלת מחדש מהקסם:

איך מילה או הנחיה שבאים אינטואיטיבית נוגעים במצייר בדיוק בנקודה הנכונה ויוצרים אצלו חיבור למקומות שלו, הנכונים לו באותו רגע ומעוררים אצלו רגשות שהופכים מיידית ליצירה.

הנחיות שיוצרות אצל המצייר תנועה פנימית, שיוצאת החוצה על הדף ומשחררת מחסומים ומקומות תקועים.

הקסם של התבוננות בשינויים שחלים באנשים בסופשבוע אחד-אנשים מאוד פרפקציוניסטים שמאפשרים לעצמם לשחרר שליטה ולצייר פחות "יפה", אנשים שמציירים בהיסוס וחשש ומסיימים את המרתון עם תחושה של עוצמה, של בטחון. אנשים שתמיד נחמדים לכולם, המאפשרים לעצמם גם לכעוס ולהביע את הכעס הזה…

הקסם של אנשים שמגיעים למקום חדש, לחוויה חדשה, בלי להכיר, בלי לדעת, כל אחד עם עצמו, עם מחשבותיו, חששותיו, התרגשותו לקראת דבר חדש, ויוצאים מהסופשבוע עם תחושה של אחדות, של קירבה לאנשים אחרים שרק לפני יום היו זרים לגמרי. שיוצאים עם חיוך ענק על הפנים, עוד לא לגמרי מבינים מה היה שם, אלא פשוט מאפשרים לעצמם להיות בחוויה.

ורוני ואני, המדריכים של המרתון, עומדים במקום שהתרוקן מאנשים, מסתכלים אחד על השני, מחייכים, מוקירי תודה על החוויה המדהימה, על הקסמים שהתחוללו. וגם אנחנו לא ממש מבינים, אבל יוצאים עם חיוך ענק על הפנים, עייפים אך מרוצים, חשים תחושה של התמלאות, ויודעם בכל ליבנו שהיה טוב, פשוט טוב.

ומחכים למרתון הבא…