יציאה מאזור הנוחות

אימון בשבילי הוא בין השאר יציאה מאזור הנוחות, אותו מקום מוכר ונוח, שמפתה כל-כך להשאר בו, לפרוץ את הגבולות הדמיוניים של אותו אזור נוחות ולהתקדם הלאה.

אני רוצה לשתף אתכם ביציאה שלי מאזור הנוחות שקורית ממש בימים אלו.

הדוגמא היא מתחום הספורט.

מזה שנים אני צועדת פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע כדי לשמור על כושר. היו תקופות שעשיתי הפסקות אבל בסך הכל אני צועדת כבר כ- 12 שנים. הגעתי לאימון של חמישה קילומטר בהליכה מהירה.

לפני כשנה מאמן ספורט שהכרתי הציע לי לעבור לריצה קלה במקום הליכה מהירה. אני ארוץ? אני הרי לא מסוגלת לרוץ. אף פעם לא הייתי ספורטאית. כילדה אני זוכרת ריצה כסיוט. אבל  החלטתי לנסות. התחלתי מריצה קלה של 100 מטר ואחריה מיד חזרתי להליכה, ולאט לאט הגדלתי את המרחק עד שהגעתי לחצי קילומטר ריצה, ואז סיגלתי לי אימון חדש של ששה קילומטר שמשלב חצי קילומטר ריצה וחצי קילומטר הליכה מהירה לסירוגין. הרגשתי נפלא. שיפרתי את הכושר. היה לי נוח וקל.

לפני כשלושה שבועות יצאתי לאימון עם בעלי. מיד כשהתחלנו את האימון בריצה קלה אמר לי: בואי נרוץ עכשיו עד שתרגישי שאת לא יכולה יותר. הבעתי קולות מחאה קלושים, אבל החלטתי לשתף פעולה עם האתגר שהציב בפני. הצלחתי לרוץ שלושה קילומטר ברצף (האמת היא שאחרי כל קילומטר אמרתי לו שעכשיו עוברים להליכה ובכל זאת המשכתי), המשכנו את האימון רובו בהליכה, אבל תחושת הסיפוק היתה אדירה, הצלחתי לנפץ גבול דמיוני שהצבתי לעצמי: שאני לא יכולה לרוץ.

מאז אני ממשיכה לאתגר את עצמי. כרגע חזרתי מאימון ריצה של חמישה קילומטר. יצאתי מאזור הנוחות, פרצתי את הגבול והתווית שהדבקתי לעצמי, והתחושה היא שהשמים הם הגבול.

הנכון הוא שלעיתים כל-כך נוח שם, שצריך מאמן שייאתגר אותנו, שילוונ אותנו, שידחוף מעט מאחור כשצריך. במקרה שלי, בעלי היה המאמן שלי.

אני מזמינה אתכם לחשוב על אזורי הנוחות שלכם,  ולאפשר לעצמכם לצאת מהם ולהתקדם הלאה, בכל תחום בחיים אותו תבחרו.

ואני כאן כמאמנת, בשביל ללוות אתכם.